שיקום לסת מלאה על שתלים

כן, כשהשתלים נמדדו יציבים — וזה רוב המקרים. הגשר שיוצאים איתו הוא זמני אבל קבוע: מוברג לשתלים, לא נשלף, ואי אפשר להוציא אותו בבית. הוא עשוי אקריל מחוזק בגוון שבחרתם, נראה טוב, ומי שלא יודע לא מבחין. אוכלים איתו מזון רך, לא נושכים דברים קשים. הוא מיועד לחודשי הריפוי, ואחרי שהשתלים התאחו עם העצם (3–6 חודשים) מחליפים אותו בגשר הקבוע, מזירקוניה או היברידי. הסתייגות אחת שאנחנו אומרים תמיד: ההחלטה נופלת בניתוח, עם מד היציבות ביד. אם שתל לא נתפס מספיק, לא מעמיסים עליו באותו יום ומקבלים פתרון זמני אחר. זה קורה במיעוט המקרים ואומרים לכם על האפשרות מראש.

בערב הראשון — רך וקר: יוגורט, פודינג, מחית, שייק. מהיום השני פסטה רכה, ביצים, דגים, ירקות מבושלים, מרקים, אורז. תוך שבוע רוב האנשים אוכלים כמעט הכול, חוץ ממה שדורש נשיכה חזקה. וזה הכלל לכל חודשי הריפוי: לא נושכים דברים קשים — אגוזים, לחם קשה, סטייק, תפוח שלם, קרח — עד שהרופא מאשר, בדרך כלל אחרי שהגשר הקבוע בפה. הסיבה היא לא הגשר הזמני אלא השתלים: בחודשים האלה הם מתאחים עם העצם, וכוח נשיכה חזק עלול להזיז אותם. אפשר לחתוך תפוח לפרוסות ולאכול אותו, רק לא לנגוס. מי שיש לו ספק לגבי מאכל מסוים — שואלים בביקורת, זה בדיוק בשביל זה.

אז לא מעמיסים באותו יום. השתלים נשארים בעצם ומתרפאים בשקט 3–6 חודשים, כמו בפרוטוקול "רגיל", ואתם מקבלים פתרון זמני אחר לתקופה — לרוב תותבת זמנית שמותאמת כך שלא תלחץ על השתלים. אחרי הריפוי ממשיכים לגשר הקבוע כמתוכנן. ההחלטה הזאת נשמרת תמיד, כי העמסה על שתל שלא נתפס חזק מספיק היא הדרך הכי בטוחה לאבד אותו. זה קורה במיעוט המקרים — יותר בלסת עליונה עם עצם רכה — ואומרים לכם על האפשרות עוד בייעוץ, כדי שלא תשמעו על זה לראשונה בכיסא. המחיר לא משתנה בגלל זה; מה שהשתנה הוא הסדר, לא הטיפול.

בין שעתיים לארבע שעות ללסת אחת. זה כולל את ההרדמה, עקירות אם נשארו שיניים, החדרת השתלים דרך הסד, מדידת היציבות, וחיבור ואיזון הגשר הזמני. החלק של ההשתלה עצמה קצר יחסית; מה שלוקח זמן הוא העקירות והתאמת הגשר בסגר. יש הפסקות באמצע. שתי לסתות — לרוב בשני מועדים בהפרש של שבוע בערך, ורק מי שבא מרחוק עושה את שתיהן ביום ארוך אחד, שש-שבע שעות. תכננו יום שלם: מגיעים אחרי ארוחה, עם מלווה, ולא חוזרים לעבודה באותו יום. אם בחרתם סדציה עם רופא מרדים, מוסיפים זמן להתעוררות, ואז בטח לא נוהגים בחזרה.

בזמן הניתוח — לרוב לא. ההרדמה מקומית, ומה שמרגישים זה לחץ ורעידות, לא כאב. מי שחושש יכול לבחור סדציה עם רופא מרדים, ואז לא זוכרים כמעט כלום. אחרי — כן, יש יומיים-שלושה של נפיחות ואי-נוחות, לפעמים גם סימן כחול בלחי. זה נשלט במשככי כאבים רגילים שמקבלים במרשם, עם קור ביום הראשון. הנפיחות בשיאה ביום השני-שלישי ויורדת אחר כך. רוב המטופלים אומרים בביקורת של השבוע שזה היה פחות ממה שפחדו ממנו; העקירות, אם היו, מורגשות יותר מההשתלות. כאב שמתגבר אחרי היום הרביעי, או חום, זה כבר משהו שמתקשרים עליו ולא מחכים.

הזמני עשוי אקריל מחוזק. הוא קל, קצת עבה יותר בצד הפנימי, נוח לתקן אם משהו נשבר, ומיועד לחודשי הריפוי — לספוג את התקופה שבה השתלים מתאחים. הוא גם משמש כגרסת ניסיון: איתו בודקים לעיסה, דיבור, גובה סגר וצורת שיניים, ומה שמשנים בו עובר לקבוע. הקבוע מגיע אחרי 3–6 חודשים, מסריקה דיגיטלית של השתלים. הוא מזירקוניה — חזק, דק יותר, לא סופג כתמים, צבע יציב — או היברידי (מסגרת טיטניום עם שיניים אקריליות או קומפוזיט), שמתאים לחורקי שיניים ולגשרים ארוכים במיוחד. הזירקוניה מחזיקה 15 שנה ויותר; בהיברידי השיניים מתחדשות אחרי 7–10 שנים והמסגרת נשארת.

כשהיציבות ביום הניתוח מאפשרת העמסה — וזה רוב המקרים — אפס. העקירות, ההשתלות והגשר הזמני נעשים באותו כיסא, באותו יום; נכנסים עם השיניים הישנות ויוצאים עם הזמניות. במיעוט המקרים שבהם השתלים לא נתפסו מספיק חזק, לא מעמיסים, ואז מקבלים פתרון זמני אחר — לרוב תותבת זמנית מותאמת — עד שהשתלים מתאחים ואפשר לחבר את הגשר. גם אז לא הולכים הביתה בלי שיניים; אומרים לכם על האפשרות הזאת עוד בייעוץ. מי שמספר לכם על "שבועיים בלי שיניים עד שהחניכיים יירגעו" מתאר פרוטוקול אחר, שבו עוקרים קודם ומשתילים אחר כך. אצלנו זה לא ברירת המחדל, ואם יש סיבה לעשות כך במקרה שלכם, תשמעו אותה מראש.

כן, אבל לא כמו הקבוע. הוא אקרילי, בגוון שבחרנו יחד לפני הניתוח, עם צורת שיניים שתוכננה לפנים שלכם, ומי שלא יודע לא רואה הבדל. אנשים הולכים איתו לחתונות. יש שני דברים שכן מרגישים: הוא קצת יותר עבה בצד הפנימי, והלשון מרגישה את זה יום-יומיים ומפסיקה; והדיבור קצת אחר ביומיים הראשונים, בעיקר האותיות ס׳ ו-ש׳. זה עובר. הזירקוניה הקבועה, שמגיעה אחרי הריפוי, דקה יותר, בוהקת פחות, ונראית יותר "שן". והזמני הוא גם גרסת מבחן — מה שלא מוצא חן בעיניכם בו (צורה, גוון, אורך) אומרים בביקורת, ומתקנים בקבוע. בשביל זה הוא קיים.

אפשר, ואנחנו עושים את זה — אבל זה יום ארוך: שש-שבע שעות עם הפסקה באמצע, ובסוף היום יש נפיחות בשתי הלסתות בבת אחת. רוב האנשים מעדיפים שתי פגישות בהפרש של שבוע בערך, ומתאוששים מהראשונה לפני השנייה. הסגר של שתי הלסתות מתוכנן יחד בכל מקרה, כך שאין הבדל בתוצאה. למי כן מתאים יום אחד: מי שבא מרחוק או מחו"ל, מי שבחר סדציה ולא רוצה לעבור אותה פעמיים, ומי שפשוט רוצה לגמור עם זה. מי שגר בכפר סבא או בחיפה, עשר דקות מהמרפאה — למה למהר. מחליטים בייעוץ, לפי היקף העקירות, המצב הבריאותי, ומה נוח לכם.

מוציאים אותו — זה קצר, בהרדמה מקומית — נותנים לעצם להחלים חודשיים-שלושה, ומחדירים חדש. מה קורה בינתיים עם הגשר תלוי בכמה שתלים יש: בשישה, הגשר לרוב ממשיך לעבוד על החמישה שנשארו, ואתם כמעט לא מרגישים בהפרש. בארבעה — לפעמים צריך להוריד אותו זמנית, או לעבור לפתרון זמני אחר עד שהשתל החדש נקלט. בשביל זה מתכננים יותר נקודות תמיכה ממה שצריך "על הנייר", ובשביל זה מציעים שישה בלסת העליונה. זה קורה לנו לעיתים רחוקות, בעיקר אצל מעשנים ובעצם רכה. ההחלפה כלולה באחריות לפי תנאי ההסכם — ביקורות והיגיינה. אם הגשר מתחיל להרגיש רופף, מתקשרים, לא מחכים.