All-on-6 היא אותה גישה של גשר קבוע על שתלים — עם שישה שתלים במקום ארבעה. שתי נקודות התמיכה הנוספות מפזרות את כוחות הלעיסה, מפחיתות את העומס על כל שתל ומאפשרות גשר ארוך יותר לכיוון הטוחנות. היא מומלצת כשיש מספיק עצם, בלסת העליונה, אצל מי שלועס חזק או חורק שיניים.
נבדק רפואית: ד"ר דורון קוטר · עודכן:
מתי נבחר בשישה
- לסת עליונה — העצם רכה יותר ותמיכה נוספת מפחיתה סיכון
- לעיסה חזקה, חריקת שיניים (ברוקסיזם) או גשר מול שיניים טבעיות חזקות
- רצון בגשר שמגיע עד הטוחנת הראשונה או השנייה
- כשיש עצם טובה גם באזור האחורי — אין סיבה לא לנצל אותה
ההבדלים בפועל
| All-on-4 | All-on-6 | |
|---|---|---|
| שתלים ללסת | 4 | 6 |
| דרישת עצם | נמוכה יותר (שתלים מוטים) | גבוהה יותר, גם באזור האחורי |
| פיזור עומסים | טוב | טוב יותר |
| אם שתל אחד נכשל | הגשר מאבד רבע מהתמיכה | הגשר לרוב ממשיך לתפקד עד לתיקון |
| משך הניתוח | קצר יותר | ארוך במעט |
| עלות | נמוכה יותר | גבוהה יותר (שני שתלים נוספים) |
התהליך
זהה להעמסה מיידית בכל פרוטוקול: ייעוץ ו-CT, תכנון דיגיטלי, סד כירורגי, ניתוח בהרדמה מקומית עם גשר זמני באותו יום, ריפוי של 3–6 חודשים, ואז הגשר הקבוע. ההבדל היחיד הוא במספר השתלים ובאורך הגשר.
שישה שתלים אינם "יותר טוב" תמיד. בלסת תחתונה עם עצם טובה ארבעה מספיקים, ושני שתלים מיותרים הם שני ניתוחים קטנים מיותרים. ההחלטה נגזרת מה-CT — ואם נציע שישה, תראו למה על המסך.
שאלות ותשובות
למה להוסיף שני שתלים אם ארבעה מספיקים?
ביטחון ופיזור עומסים — כשיש סיבה. שישה שתלים מפחיתים את העומס על כל אחד, מאפשרים גשר ארוך יותר לאחור, ומשאירים מרווח ביטחון: אם שתל אחד מששה לא נקלט, הגשר לרוב ממשיך לתפקד על החמישה עד שמחליפים אותו. בארבעה, כישלון של אחד הוא רבע מהתמיכה, ולפעמים צריך להוריד את הגשר זמנית. מתי נציע שישה: לסת עליונה, שהעצם בה רכה יותר; מי שחורק שיניים או לועס חזק; גשר מול שיניים טבעיות חזקות בלסת שממול; מי שרוצה שיניים עד הטוחנת השנייה. מתי לא: לסת תחתונה עם עצם טובה — שם שני שתלים נוספים הם שני קידוחים ועוד כסף בלי תועלת אמיתית.
האם All-on-6 דורש יותר עצם?
כן. בארבעה, השתלים האחוריים מוטים ומנצלים את העצם שבחזית; בשישה, שני השתלים הנוספים נכנסים באזור אחורי יותר, ושם צריכה להיות עצם — גובה ורוחב מספיקים, ובלסת העליונה מרחק סביר מרצפת הסינוס. אם היא לא שם, האפשרויות הן הרמת סינוס (סגורה, כשחסרים 2–4 מ"מ, לרוב באותה פגישה; פתוחה כשחסר יותר, ואז מוסיפים חודשים), או פשוט ארבעה שתלים מוטים בלי הכנה. לכן "שישה" הוא לא תמיד האפשרות היקרה יותר בלבד — לפעמים הוא גם הארוכה יותר. ה-CT מראה את זה במילימטרים, ובייעוץ רואים על המסך איפה יש מקום ואיפה אין.
אם All-on-6 בטוח יותר, למה לא תמיד שישה?
כי כל שתל הוא עוד קידוח, עוד עצם שצריכה להיות שם, עוד זמן ניתוח ועוד כסף — ובלסת תחתונה עם עצם טובה ארבעה מחזיקים בדיוק כמו שישה. שני שתלים "לביטחון" במקום שלא צריך אותם הם שני ניתוחים קטנים מיותרים, ולפעמים גם הרמת סינוס מיותרת כדי לפנות להם מקום. אנחנו מציעים שישה כשיש סיבה שאפשר להראות על ה-CT: לסת עליונה עם עצם רכה, חריקת שיניים, גשר ארוך עד הטוחנת השנייה, או לסת שממול עם שיניים טבעיות חזקות. לא כברירת מחדל, ולא כדי להגדיל הצעת מחיר. אם נציע שישה, תראו למה על המסך; אם נציע ארבעה, זה כי זה מספיק.
אפשר להתחיל בארבעה ולהוסיף שניים אחר כך?
טכנית כן, מעשית לא כדאי. הגשר מתוכנן למספר נקודות אחיזה מסוים ולמיקומן, והוא מיוצר כיחידה אחת. תוספת של שני שתלים אחרי הריפוי פירושה גשר חדש — תכנון, סריקה, ייצור — וזה יקר יותר משני שתלים שהוחדרו מלכתחילה באותו ניתוח. גם העצם: המקום שבו היו נכנסים השתלים הנוספים ממשיך להיספג בחודשי הריפוי, ומה שהיה אפשרי ביום הניתוח לא תמיד אפשרי אחרי שנה. לכן מחליטים בתכנון, על ה-CT, ופעם אחת. אם יש ספק — אם העצם גבולית, אם אתם חורקים — נעדיף שישה מראש. מה שכן קורה בפועל: שתל שלא נקלט מוחלף בחדש, וזה כלול באחריות. אבל זו החלפה, לא תוספת.
התוצאות המתוארות אינן מובטחות ומשתנות ממטופל למטופל ותלויות במצב ההתחלתי, בבריאות הכללית ובשמירה על ההנחיות; ההחלטה על סוג הטיפול מתקבלת רק אחרי בדיקה.
רוצים לדעת אם העמסה מיידית מתאימה לכם?
ייעוץ ראשון באחת ממרפאות הרשת כולל בדיקה, פענוח הצילום והסבר על האפשרויות — בלי התחייבות.