השתלות שיניים ממוחשבות עם סד כירורגי

שתל שנקלט היטב ומתוחזק — עשרות שנים, ולעיתים לכל החיים. השתל עצמו הוא בורג טיטניום בתוך העצם, ואין בו מה להתבלות. מה שכן מתחלף זה מה שמעליו: הכתר עשוי להתחלף אחרי 10–20 שנה, בורג שמתרופף מהדקים בביקורת, ובתותבת על שתלים מחליפים את תוספי הניילון במחברים כל שנה-שנתיים. הגורמים שמקצרים חיי שתל ידועים ואין בהם הפתעות: עישון, היגיינה לקויה, מחלת חניכיים שלא מטופלת, סוכרת לא מאוזנת, ושתל שהוחדר בזווית לא נכונה — את האחרון פותר התכנון הממוחשב. מה שתלוי בכם: ניקוי יומי מתחת לכתר או לגשר, ובדיקה וניקוי מקצועי פעם בשנה. מי ששומר על שני הדברים האלה — השתל בדרך כלל שוכח שהוא שתל.

התקן שקוף, קצת כמו סד לילה, שמודפס לפי התכנון הדיגיטלי ומונח על החניכיים או על השיניים שנשארו בזמן ההשתלה. בתוכו יש שרוול מתכת לכל שתל, והמקדח והשתל עוברים דרכו — כך שהמקום, הזווית והעומק שתוכננו על ה-CT מגיעים לפה בלי ניחוש. בפועל זה אומר שלושה דברים: הרופא לא צריך לפתוח את החניכיים לרוחב כדי לראות את העצם, ולכן החתך קטן ולרוב אין תפרים; השתל יושב איפה שהכתר צריך אותו, לא איפה שנוח היה להחדיר; והניתוח קצר יותר, כי ההחלטות התקבלו מראש. הסד מיוצר לכל מטופל בנפרד, ואת התכנון שהוא מבוסס עליו אתם רואים על המסך לפני הניתוח.

במקרים מתאימים כן — עוקרים ומשתילים באותה פגישה, והשתל נכנס לשקע של השן שיצאה. זה חוסך ניתוח שלם והמתנה של חודשים, ושומר על העצם והחניכיים במקום שהיו. שני תנאים: שקע נקי, בלי זיהום פעיל, ומספיק עצם מעבר לקצה השורש כדי שהשתל ייתפס חזק. את השני רואים ב-CT לפני; את הראשון מאשרים סופית ברגע העקירה, כשרואים את השקע. אם יש מוגלה או שהעצם נהרסה, מנקים, נותנים לזה להחלים חודשיים-שלושה, ומשתילים אחר כך — לפעמים עם מילוי חומר עצם בשקע (שימור מכתשית) כדי שהעצם לא תיספג בינתיים. בשן קדמית, כשהתנאים טובים, מחברים גם כתר זמני באותו יום כדי שהחניכיים יתעצבו סביבו.

שתלי טיטניום של יצרנים מוכרים — כאלה עם תיעוד קליני של שנים רבות ועם חלקי חילוף שאפשר להשיג גם בעוד עשור, בישראל ובחו"ל. את הדגם המדויק, הקוטר והאורך של כל שתל בוחרים לפי המקרה בתכנון, ולא לפי חבילה. למה זה חשוב לכם ולא רק לנו: בורג או מבנה שצריך להחליף בעוד 12 שנה, אצל רופא אחר בעיר אחרת, חייב להיות משהו שאפשר להזמין. לכן בסוף הטיפול מקבלים כרטיס שתל — "דרכון" — עם היצרן, הדגם, המידות והמיקום של כל שתל. אם יש לכם שאלה על יצרן מסוים, שאלו בייעוץ, נגיד בשם. מה שלא נעשה: שתל ללא תיעוד רק כי הוא זול.

CT — כן, MRI — לא. הצילום שצריך הוא CT דנטלי (CBCT): קרינה נמוכה, כמה דקות של עמידה או ישיבה במכון הדמיה, ומקבלים דיסק או קישור. אנחנו נותנים הפניה, ואת התוצאה מפענחים בייעוץ על המסך, יחד איתכם. במרפאות עצמן לא מצלמים CT. אם יש לכם צילום CT של הלסתות מהשנה האחרונה, תביאו אותו — יש סיכוי טוב שלא נצטרך חדש. צילום פנורמי רגיל לא מספיק: הוא מראה גובה בערך, לא מראה רוחב, ולא מראה בדיוק איפה העצב או הסינוס. על סמך פנורמי אומרים לאנשים "אין לך עצם" — ועל סמך CT מגלים שיש. את הצילום עדיף לעשות כמה ימים לפני הייעוץ, כדי שהוא יהיה אצלנו בפגישה.

לא. אין בו עצבים, והוא בתוך העצם — כמו שורש של שן, שגם אותו לא מרגישים. מה שכן מרגישים בהתחלה זה את הכתר: הוא קצת אחר מהשן שהייתה, אולי גבוה בחצי מילימטר או רחב קצת, והלשון מוצאת אותו. אחרי שבועיים גם את זה שוכחים. מה שכן, שתל לא מזהיר כשנושכים משהו קשה מדי כמו ששן טבעית עושה, ולכן אומרים לא לנגוס בקרח ובגרעינים. המטופלים שלנו לא יודעים להגיד איזו שן היא השתל בלי להסתכל.

כן. שתלים דנטליים עשויים טיטניום, והטיטניום לא מגנטי — הוא לא זז, לא מתחמם ולא נמשך בשדה של ה-MRI. תגידו לטכנאי לפני הבדיקה שיש לכם שתלים דנטליים (זו שאלה בשאלון שלהם בכל מקרה), הוא ירשום, וזהו. מה שכן יכול לקרות: הפרעה קטנה בתמונה באזור הפה אם הבדיקה היא של הראש — הרדיולוג יודע להתחשב בזה. תותבת נשלפת על שתלים מוציאים לבדיקה, כמו כל תותבת. בשדה תעופה לא מצפצפים. אם הרופא שמזמין את הבדיקה רוצה לדעת מה בדיוק בפה — כרטיס השתל שקיבלתם עונה על זה.

כי בשביל גשר משייפים שתי שיניים בריאות משני צדי החור כדי שיחזיקו אותו, ובעוד עשר שנים יש לכם שלוש בעיות במקום אחת — השיניים המשויפות נחלשות, לפעמים נסדקות או צריכות טיפול שורש, והגשר עצמו מחזיק 10–15 שנה בממוצע. שתל לא נוגע בשכנות, ושומר על העצם באזור כי הוא ממשיך להעביר אליה עומס; מתחת לגשר העצם ממשיכה להיספג. גם הניקוי: שתל מנקים כמו שן, גשר דורש חוט מיוחד מתחתיו. מתי גשר עדיין הגיוני: כשהשיניים ליד ממילא צריכות כתרים, כשאין עצם ולא רוצים לבנות, או כשמצב בריאותי לא מאפשר ניתוח. זה טיפול קצר — שבועיים-שלושה — ויש לו מקום. פשוט לא כברירת מחדל.

כרטיס שמקבלים בסוף הטיפול, עם היצרן, הדגם, הקוטר והאורך של כל שתל, ומיקומו בפה — לפעמים גם מדבקות עם המספר הסידורי שמגיעות באריזת השתל. למה זה חשוב: השתל הוא בורג עם הברגה פנימית ייחודית ליצרן ולדגם. אם בעוד 15 שנה רופא אחר בעיר אחרת צריך להחליף בורג, מבנה או כתר, הוא חייב לדעת מה להזמין — ובלי הכרטיס זה ניחוש, לפעמים עם צילום, לפעמים בלי הצלחה. הכרטיס גם עונה על שאלות של רופא שמזמין MRI. תשמרו אותו עם המסמכים החשובים, ותצלמו אותו לטלפון. אם איבדתם — הפרטים שמורים גם בתיק שלכם ברשת, אז אפשר לבקש עותק. רופא המשפחה שלכם מקבל ממנו העתק במכתב הסיכום.